Monthly Archives: ספטמבר 2017

תגמולי מנכ"לים ואחריות אישית

לא מזמן נתקלתי בשני מקרים מעניינים בחברות אנגליות. אחד בחברה שעוסקת בתחום הconstruction ומתן שירותים והשני בחברה מתחום ההלוואות למגוון תחומים. המקרה שנוצר שם היה מאוד מעניין ולכן החלטתי לשתף את הקוראים בבלוג, שכן לפי דעתי אפשר ללמוד המון מהמקרים הללו הרבה. ניתוח המקרים הללו לפי דעתי הרבה יותר טוב מכל case study בבית ספר למנהל עסקים (לפחות יותר מבזה בו למדתי).

כאשר הסתכלתי על החברה מתחום הconstruction, גיליתי שלחברה היסטוריה די ארוכה של רווחיות סבירה וצמיחה בהכנסות. אבל מה, כנראה שלמנכ"ל החברה לא הספיקה הצמיחה העקבית והאיטית והוא החליט לקחת סיכון ולהיכנס לתחום חדש בלי ידע וניסיון בתחום רווי ההשקעות.  אין לי בעיה עם מנהלים וחברות שלוקחים סיכון מחושב שכן לרוב בלי סיכון אין סיכוי, אבל לפי דעתי  המקרה פה היה שונה בתכלית. היה פה מקרה אסימטרי מובהק של סיכון אדיר במקרה של כישלון  וסיכוי לרווח קטן במקרה שהכל יעבוד חלק. אם החברה הייתה שייכת למנכ"ל או למשפחה שלו אני לא מאמין שהוא היה לוקח החלטה ללכת על הפרויקטים הללו.

למשל בקרן קפלר אנו חושבים המון פעמים לפני שמחליטים לבצע השקעה לא רק על סיכוי הצלחה אלא גם בוחנים מה יקרה במקרה של כישלון או כמו שצ'רלי מנגר אומר Invert always Invert. הסיבה לזה חוץ מהאחריות לגורל הכספי של השותפים שלנו הוא שהשקענו חלק גדול מההון העצמי שלנו לצד השותפים בקרן. ההצלחה שלהם היא ההצלחה שלנו ולהיפך.

אבל כאשר צורת התגמול ובונוס השנתי של המנהלים קשורים להגדלת הרווח למניה בכל מחיר לטווח הקצר, ללא נשיאה אישית בגורם הסיכון הדבר עלול לגרום לאסון בטווח הארוך. הרי גם במקרה של כישלון טוטאלי המנכ"ל יסיים את תפקידו בחברה עם מצנח זהב וימצא מקום אחר.

אז מה קרה לחברה לאורך הדרך אתם שואלים?

כמובן שבטווח הזמן הקצר הדבר עבד מצוין, שכן ההכנסות מפרויקטים חדשים זורמות כצפוי, ובשלבים הראשונים אפשר כמובן לשלוט בהוצאות וכך במהלך כמה שנים הרווח גדל. אחרי שנתיים בערך החברה פתאום מתקשה לסיים את הפרויקטים בזמן. המנהלים מבינים שרווח כבר לא יראו מהפרויקטים האלו ומחליטים לצאת מהתחום. אבל פה נצורה הבעיה, הרי הם כבר קיבלו כסף, ויש הסכמים חתומים וצריך לסיים את העבודה. ואז באיזשהו שלב מבינים שנדרשות השקעות אדירות להשלמת הפרויקטים. המנכ״ל מחליט לעזוב אחרי שהשאיר אחריו אדמה חרוכה לקח בונוסים שמנים במהלך כמה שנים ולעבור לאתגר הבא.

מה שעוד יותר מצחיק זה שבשיחת האנליסטים האחרונה שלו בחברה, כל אנשי שוק ההון עמדו ומחאו כפיים וציינו איזה בחור ישר הוא היה במהלך כל שנותיו בחברה. הבן אדם מחק שווי אדיר לבעלי המניות, לקוחותיהם של אנשי שוק ההון, ואנשי שוק ההון עומדים ומוחאים לו כפיים. אני חייב לציין שהיה מדובר במחזה די סוריאליסטי שמזמן לא נתקלתי בו.

הרי אם היו באים למנכ"ל הזה ואומרים לו שבמידה והפרויקטים החדשים יכשלו, הוא יאלץ להחזיר את הבונוס והמניות שקיבל, האם הוא לא היה חושב פעמיים האם להיכנס להרפתקה הזו? ודאי שהיה חושב פעמיים (ואולי גם שלוש) לפני כן.

מקרה דומה נוסף שנתקלתי בו לא מזמן, היה בחברת Provident Financial (PFG) חברה שנותנת הלוואות במגוון תחומים. החברה עבדה די טוב במהלך השנים אבל אז החליט מנכ"ל החברה שהרווחיות שהוא משיג כרגע לא מספקת. הוא החליט לשנות את המבנה התפעולי של החברה לפטר חלק מסוכני מכירות שטח, וחלק מהסוכנים שנותרו הוא העביר למשרה חלקית על מנת לייעל את תהליך העבודה. בסוף, התוצאה הייתה הפוכה. הסוכנים הממורמרים עבדו בפחות מרץ (מי אוהב שמקצצים לו את השכר) והגביה ירדה בחדות. התהליכים האוטומטיים שהמנכ"ל דיבר עליהם ארוכות נכשלו, וכך ירדו הכנסות החברה בחדות והביאו לצניחה חדה במחיר המניה ולעזיבת המנכ"ל. כמובן שהמנכ"ל עזב בתנאים שהשאירו בידיו את הבונוסים השמנים שהוא קיבל במהלך השנים שלו בחברה.

המשותף לחברות הללו בדרך כלל הוא העדר בעל בית חזק. לא איזו קרן השקעות שתקים קול צעקה כזה או אחר, אלא בעל הבית שיהיה אכפת לו. שהוא או משפחתו הקימו את העסק והוא לא יתן לאף מנכ"ל מזדמן את הלגיטימציה להרוס את העסק על ידי לקיחת סיכונים שעלולים להרוס אותו.

שנה טובה לכל קוראי הבלוג ובני משפחותיהם